יצירת קשר
נשמח לענות לכל שאלה, אנא מלאו את הפרטים וניצור קשר בהקדם.
פסיקות המשרד

כנגד לקוח משרדנו הוגשה תביעה רכושית/חוזית, הן ע"י אביו והן ע"י אחותו, בה עתרו אלה לבטלותה של העברת נכס ללא תמורה (מתנה) במרכז תל-אביב לבעלותו של הנתבע, וכן עתרו התובעים, לחילופין, כי על הנתבע להעביר את חלקו בנכס, בדירה אחרת בתל אביב, כחלק מעסקת מתנה על תנאי לכאורה, כנטען ע"י התובעים. מרשנו טען לכל אורך הדרך שתי טענות עיקריות: 1. הענקת החלק בנכס הראשון נעשתה ללא כל תנאי, לא מתלה ולא אחר, וכי המדובר בעסקת מתנה מושלמת וללא תנאי. 2. ומשכך, מעולם לא התחייב, לא בכתב ולא בעל פה להעביר את חלקו בדירה האחרת לידי אחותו. בית המשפט הנכבד (כב' הש' נפתלי שילה) קיבל באופן מלא את קו ההגנה של הנתבע ודחה את התביעה על כלל מרכיביה. הנתבע העלה שלל טענות מבוססות אשר נשענו על אדנים מוצקים וגרסה סדורה, כאשר בין טענותיו, אשר אומצו בפסק דינו המנומק של בית המשפט, עניינה בכך כי התחייבות להעביר נכס במסגרת תנאי למתנה צריך שתהא בכתב: " ככל שאכן הנתבע התחייב להעביר לתובעת מס' 2 זכויות במקרקעין, הרי שלפי סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 הקובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טענוה מסמך בכתב", היה צורך בהסכם כתוב. גם התובעים טוענים כי ההסכם היה בעל-פה ולפיכך אף לשיטתם אין לו כל תוקף ולא מדובר במקרה בו עקב "זעקת ההגינות" יש להפעיל את החריג לדין זה. הפסיקה שאליה מפנים התובעים בסיכומי התשובה ושלפיה במקרים מיוחדים תום הלב גובר על דרישת הכתב (פס"ד קלמר נ' גיא), לא רלוונטית למקרה דנן. שהרי בענייננו, לא נגרם כל עוול לתובעת מס' 2 ולכל היותר היא לא קיבלה במתנה זכויות בנכס שהיא רצתה לקבל במתנה מאחיה. יודגש גם, כי בניגוד לטענת התובעים, הם "קמו וזעקו" רק לאחר השלמת העסקה ולא קודם".

משרדנו ייצג חייב בתיק הוצאה לפועל, כאשר גובה החוב עמד באותה עת על כ-100,000 ש"ח. טענת החייב הייתה כי דינו של תיק ההוצאה לפועל להיסגר וזאת בשל מותו של הזוכה. תגובת ב"כ אחד מיורשי עיזבונו של הזוכה הייתה כי ננקטו הליכים בתיק כאמור וכי הוא הזוכה היחידי בחלק הירושה המתייחס לחוב נשוא תיק זה, ומשכך על תיק ההוצאה לפועל לעמוד בעינו. כב' רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשת הזוכה ונימק החלטתו בכך כי כלל היורשים לא נקטו בהליכים, קטנים כגדולים, ואף לא טרחו לעדכן, במשך שנים רבות, כמתחייב על פי דין, את היותם זוכים בתיק עפ"י צו ירושה כאמור. לנוכח כך, ניתנה החלטה מפי כב' הרשם כי יש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד מרשינו ואף כנגד יתר החייבים בתיק.

משרדנו ייצג לקוח אשר נתבע על-ידי אמו בסכום כולל של מיליון ו-300 אלף ₪. התובעת טענה כי במשך שנים העניקה לבנה סכומי כסף נאים למטרות כאלה ואחרות ותמכה את תביעתה בהסכם הלוואה שנחתם לכאורה בין הצדדים. מרשינו לא חלק על עצם קבלת הסכומים אולם טען כי המדובר בכספים שניתנו במתנה וזאת חרף הסכם מתנה כלשהו שנערך בכתב. משרדנו הצליח לשכנע את בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי המדובר היה בהסכם הלוואה אשר לא היה בו ממש וכי, הלכה למעשה, נערך ונכרת למראית עין בלבד. בית המשפט הנכבד (כב' הש' נפתלי שילה) קיבל את קו ההגנה של הנתבע ודחה את התביעה על כלל רכיביה ובתוך כך אימץ לתוך פסק דינו המנומק את הלכת ויסוצקי (ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי, פ"ד ח' 262) לפיה "כאשר הצדדים לנתינה הם בגדר "קרוב קרוב" ויחסיהם מתאפיינים בגילויי דאגה ואחריות לרווחתו הכלכלית של המקבל, חלה חזקה בדבר היות הנתינה מתנה ועל הטוען כי מדובר בהלוואה, להוכיח את קיומה של ההלוואה. התובעת לא הצליחה לסתור את החזקה למרות הסכם ההלוואה, לאור הקשיים הרבים בגרסתה...".